נחמיה שטרסלר. בעל תואר ראשון בכלכלה, אוניברסיטת תל אביב; בעל תואר שני במינהל עסקים, אוניברסיטת תל אביב. נשוי, אב לשלוש. ב-1983 מונה לתפקיד העורך הכלכלי של עיתון הארץ, תפקיד בו כיהן עד סוף 1998. מונה לעורך בכיר לכלכלה וחברה בעיתון הארץ. במקביל עוסק שטרסלר בהרצאות בחוג למינהל עסקים של אוניברסיטת תל אביב.

הישגים מקצועיים (רשימה חלקית):
• חתן פרס סוקולוב 1988, על חשיפת הפנסיה שקיבל ארנסט יפת, ובגין פרסום סידרת כתבות שקראה למיצוי הדין עם הבנקאים האחראים לוויסות. כתוצאה מהפרסום והלחץ הציבורי שגבר, נאלץ יפת להחזיר את רוב כספי הפיצויים והפנסיה, והבנקאים, האחראים לוויסות, הועמדו לדין והורשעו. מנימוקי ועדת השופטים: "סידרת המאמרים של נחמיה שטרסלר ועקרונות דוח ועדת בייסקי והפרשיות הנלוות, הצטיינה ברמה גבוהה של אמינות, של בהירות ושל עמידה על עקרונות, כמו גם בכושר ניתוח ובמיומנות כלכלית";[
• חתן פרס העיתונאי הכלכלי המצטיין 1987, מטעם המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי. מנימוקי ראש חבר השופטים, פרופ' אוריאל פרוקצ'יה: "נחמיה שטרסלר הוא העיתונאי הכלכלי המעניין והמתקדם ביותר בדעותיו במדינת ישראל. התמזגו בכתיבתו שלוש התכונות הבאות: לוחם עקבי ובלתי מתפשר להשקפת עולם כלכלית ליברלית... נאבק לביצור שלטון החוק במדינה, ליחס שווה והוגן לתושב ולגר משני צידי הקו הירוק... בביקורת נוקבת על השלטון ועושי דברו, ללא חשבון קטנוני של כדאיות רגעית או חנופה בפני שועים וגבירים";
• פרשת משה זנבר (דצמבר 1994). פרסום העובדה שמשה זנבר רכש ארבע דירות בהנחה מחברת אפריקה שראל, בעוד הוא משמש יו"ר בנק לאומי (הבעלים דאז של אפריקה ישראל), ומשמש גם יו"ר אפריקה ישראל צמה. כתוצאה מהפרסום, נאלץ זנבר להתפטר הן מתפקיד יו"ר בנק לאומי והן מתפקיד יו"ר אפריקה ישראל;
• פרשת בוכמן (נובמבר 1996). פרסם מאמרי ביקורת נגד עיריית תל אביב, שתלתה שלט בולט בצמוד לאנדרטה לזכרו של יצחק רבין, המודיע שהאנדרטה הוקמה בסיוע תרומתו האדיבה של יוסף בוכמן מפרנקפורט. כתוצאה מהביקורת על מקורו של הכסף, הורה ראש העיר רוני מילוא על הסרת השלט;
• ערך מאבק מתמשך בן 10 שנים לפרסום מחיר על גבי כל מוצר ומוצר. פרסם סידרה ארוכה של ידיעות וכתבות נגד רשתות השיווק הגדולות - שופרסל וקו-אופ, ונגד יצרני המזון הגדולים, במטרה להביא לביטול שיטת הקודים ולמעבר לפרסום מחירים מלא על גבי כל מוצר ומוצר. התוצאות: ב-1991 עבר תיקון לחוק, המחייב את הרשתות לפרסם את המחיר על גבי כל מוצר ומוצר, ולא להסתפק בהדבקת תוויות על המדף. בלחץ הרשתות והיצרנים, התלווה לתיקון מספר רב של הסתייגויות שהוציאו את העוקץ מהתיקון. במסגרת ההצעות לרפורמות במשק ב-1998, מציע משרד האוצר לבטל חלק נכבד מאותן הסתייגויות.